מערכת החוקים הקנדית מושפעת הן מן החוק האנגלי – משם שורשיה – והן מחוקי ארה"ב – שכנתה מדרום. החוק הקנדי, בדומה לאמריקאי, מציין בכל מקום הן את המונח "דירקטור" (Director) והן את המונח "נושא משרה" (Officer). לפי החוק הקנדי, דירקטור יכול להיות רק אדם ולא תאגיד והוא יכול להתמנות לתפקיד רק מעל גיל 18. מעבר לכך, החוק הקנדי מציין במפורש כי דירקטורים בחברה יהיו חייבים אישית בתשלום שכר העבודה של העובדים שהחברה לא שילמה (כמובן בכפוף למגבלות מסוימות המופיעות בס' 119 לחוק).
שכר הבכירים הפך בשנים האחרונות לנושא הנמצא בלב סדר היום הציבורי. בתקופה בה מתפרסמים הדוחות הכספיים של החברות הציבוריות, הנושא תופס את הכותרות הראשיות. רמות התיגמול הגבוהות של בכירי החברות הציבוריות הביאו את הרשויות והרגולטורים להידרש לנושא, במטרה לקבוע כללי משחק סבירים והוגנים. במסגרת זו, בוצעה רפורמה מרחיקת לכת אשר הביאה לתיקון חוק החברות (תיקון 20 לחוק החברות) ולהכללת נושאים חדשניים בחוק, בקשר לתיגמול מנהלים בכירים. מהלכים אלה מרחיבים באופן משמעותי את האחריות הכוללת של הדירקטוריון, בכלל, ושל חברי ועדה מיוחדת אשר חובה למנותה במיוחד לטיפול בנושא זה, היא ועדת התיגמול.
