ייחודו של המשטר והמבנה הנהוג בצרפת הוא בכך שהוא גמיש. החל משנת 1966 ניתנה לחברות האפשרות לבחור בין דירקטוריון חד-שכבתי ובין דירקטוריון דו-שכבתי (בדומה למודל הגרמני), המורכב ממועצה מפקחת וממועצה מנהלת. המועצה המנהלת מונה לפחות שני חברים ולכל היותר חמישה. היא נושאת בסמכות הניהולית המלאה בכל הנוגע לתפקוד השוטף של החברה. עליה לדווח מדי רבעון למועצה המפקחת. המועצה המפקחת מונה לפחות שלושה חברים ולכל היותר עשרים וארבעה. עובדי החברה רשאים למנות עד שליש מהחברים כמועצה המפקחת. שאר חברי המועצה נבחרים על ידי בעלי המניות. המועצה לא רק מפקחת על חברי המועצה הניהולית, אלא גם בוחרת אותם, מפטרת אותם, קובעת את שכרם, מאשרת חוזים בין החברה וביניהם ומדווחת על ממצאיה לבעלי המניות. מכך עולה, שלעובדים בחברות אלו יש השפעה רבה על הנעשה בחברה. אולם בפועל רק חלק קטן, פחות מ- 2% מהחברות הצרפתיות הקטנות והבינוניות בוחרות להתנהל על ידי דירקטוריון דו-שכבתי, והוא מקובל יותר בקרב חברות גדולות.