להרכב הדירקטוריון יש חשיבות רבה בכל הנוגע להשגת שתי מטרות חשובות: מניעת ניגוד עניינים ושיפור קבלת ההחלטות ואיכותן, כאשר לנגד עיניהם של כל הדירקטורים צריכה לעמוד טובת החברה. סוג החברה ואופייה משליך גם על סוגי הדירקטורים שעליה למנות
קרן נאמנות היא גוף המשקיע באופן מרוכז בניירות ערך עבור הציבור. בשוק ההון הישראלי פועלות מאות קרנות והחוק המסדיר הקמת קרנות נאמנות הוא חוק השקעות משותפות בנאמנות, הקובע את אופן הקמת הקרן ואת היחסים בין האורגנים השונים בקרן. קיימים שני סוגים של קרנות נאמנות: קרן פתוחה, אשר מספר יחידות ההשתתפות שלה אינו מוגבל. היחידות בקרן פתוחה אינן נסחרות בבורסה, והחזר ההשקעה נעשה על-ידי פידיון היחידות. לעומת זאת, בקרן סגורה מספר יחידות ההשתתפות מוגבל וידוע מראש, ויחידות אלו נסחרות בבורסה, כמו כל נייר ערך סחיר אחר. קרנות הנאמנות מרכזות נכסי ציבור רבים ודרך הבקרה עליהן נעשית בעיקר באמצעות נאמן, שהוא חברה בערבון מוגבל שתפקידה לפקח על השימוש שנעשה בכספי הציבור על-ידי הנהלת הקרן. על מנהל הקרן חלות הוראות מיוחדות, כגון החובה לפקח על מנכ"ל הקרן, החובה לפקח על אופן ביצוע ההחלטות בדירקטוריון הקרן, לבחון את תוצאות פעילות הקרן, לאשר את מערכת הבקרה הפנימית ואף למנות את המבקר הפנימי ולדון בממצאיו.
חוק החברות קובע כי התקשרות של חברה עם דירקטור בה (רגיל או חיצוני), באשר לתנאי כהונתו, טעונה אישורים של: ועדת הביקורת, הדירקטוריון והאסיפה הכללית של בעלי המניות בחברה. בחברות ציבוריות, מקובל ששכר הדירקטורים מקרב הציבור ("דירקטורים חיצוניים"), נקבע בהתאם לגודל החברה. תקנות הרשות לניירות ערך מדרגות את החברות הציבוריות לחמש קבוצות על פי ההון העצמי שלהן ומהסיווג לקבוצות נגזר שכר הדירקטורים.
