תאגידים עירוניים

חברות אלו מוקמות במסגרת מועצות מקומיות, מועצות אזוריות או עיריות ופועלות במסגרת המטרות והסמכויות של הרשות המקומית. רשות מקומית היא מסגרת המספקת את צרכי הקהילה שלה: שירותי בריאות, תעבורה, חינוך, מים וביוב, תאורה, ניקיון, גינון, רישוי עסקים ועוד. זהו מנגנון למתן שירותים חברתיים ומוניציפליים לאוכלוסייה, שאינו מבוסס על שיקולים כלכליים בלבד.

בשנים האחרונות התגבר מעמדה של הרשות המקומית והתחזקה פעילותה העצמאית והאוטונומית. על רקע תפיסה זו, נוצר צורך כלכלי חדש, שמכוחו הוקמו החברות העירוניות. חברות מיוחדות אלו משלבות, בדומה לחברות ממשלתיות, תכונות של גוף ציבורי בבעלות הרשות המקומית המשרת את צרכי הציבור, לצד מנגנונים משפטיים בעלי מטרות עסקיות-כלכליות. כיום, עוסקות חברות עירוניות בפיתוח שירותים מוניציפליים – עירוניים וכפריים – אחזקה ופיתוח של נכסי הרשות, פיתוח אורבני, ייזום תעשייה, ייזום תיירות, מפעלי חינוך, תרבות, חברה ועוד.

מקובל, שמועצת הרשות ממנה את חבריה לכהן בגוף המנהל של תאגידים אלה.   ככלל, תאגיד עירוני מוקם על מנת שישמש כזרועה הארוכה של העירייה, ובאותה עת הוא מהווה אישיות משפטית נפרדת. דואליות זו, יוצרת מטבע הדברים מתח פנימי: מתח בין העירייה לבין התאגיד, ומתח בתוך העירייה והתאגיד עצמו. תקנות העיריות, מתייחסות בין השאר, לסוגיית ניגוד העניינים בכהונתם של חברי המועצה בגוף המנהל של תאגיד עירוני. בהתאם לכך, אדם העלול להימצא, במישרין או בעקיפין, בניגוד עניינים עם כהונתו בגוף המנהל של תאגיד עירוני – אינו כשיר לכהן בו. כמו כן, אדם שהוא בעל זיקה כלכלית לתאגיד, אסור לו לכהן בגוף המנהל אותו. אותו איסור חל על מי שהוא בעל קשר אישי להנהלת התאגיד או הנהלת התאגיד הקשור.

 

תאגידים עירוניים

בעלי מניות

פקודת העיריות מסדירה שלושה סוגים של חברות עירוניות:

(1) חברה בשליטה מלאה של הרשות המקומית – זוהי חברה שהרשות המקומית מחזיקה בכל המניות, פרט למניה אחת, המוחזקת בידי ראש הרשות המקומית בתוקף תפקידו. הוראה זו היא שריד היסטורי של הדרישה בפקודת החברות שבכל חברה יהיו שני בעלי מניות;

(2) חברה משותפת  זוהי חברה המשותפת לרשות וליזם נוסף, כך שהרשות היא בעלת רוב המניות;

(3) חברה משותפת שמיעוט מניותיה בידי הרשות  זוהי חברה שלרשות יש מניה אחת או יותר, אך אין לה רוב באסיפה הכללית או בדירקטוריון.

רשות מקומית יכולה לייסד חברה לאחר שהתקבלה על-כך החלטה ברוב של כלל חברי המועצה, ומועצת הרשות תמנה נציגי רשות בדירקטוריון החברה, או בוועד המנהל של החברה. חשוב לציין כי קיימת עדיפות לחובת האמון של נציגי העירייה בדירקטוריון, כלפי העירייה, על פני חובתם כלפי החברה. הוראה זו הינה חריגה מדיני חברות, שם התפיסה הבסיסית היא שחובת האמונים של דירקטור היא תמיד כלפי החברה ולא כלפי בעל המניות. במועצות מקומיות ואזוריות חובת האמונים חוזרת להיות כלפי החברה ולא כלפי בעלי המניות.

הדירקטוריון

נושא משרה בחברה העירונית חב חובות נאמנות לחברה ולא לאלו שמינוהו. יחד עם זאת, במגזר הציבורי קשה מאד ההבחנה בין טובת החברה וטובת בעליה. אל מול עיניהם של נושאי משרה בחברה עירונית עומדים לא רק שיקולים עסקיים – כלכליים כי אם גם שיקולים שבאחריות ציבורית. לאור זאת קימת משמעות להכוונה פעילה של הבעלים. יש לזכור גם שכל קיומן של חברות עירוניות מותנה בכך שיעסקו בתחומים שהם "בגדר סמכויות מועצת העירייה ותפקידיה" סע' 1 לצו הקמת תאגידים.

פקודת העיריות וצו העיריות (הקמת תאגידים) צו העיריות (הקמת תאגידים), התש"ם – 1980, אינם כופים מה יהיה הרכב הדירקטוריון בחברה עירונית. אולם, בחוזר מנכ"ל משרד הפנים  נקבע כי ההרכב יהיה: 1/3 חברי מועצת הרשות המקומית, 1/3 סגל בכיר ו 1/3 נציגי ציבור. מכאן ששתי קטגוריות של דירקטורים בחברה העירונית הם "דירקטורים מטעם" – דירקטורים שאמורים לייצג גם אינטרסים שמחוץ לחברה העירונית.

יו"ר הדירקטוריון

תפקידיו של יו"ר הדירקטוריון בחברה עירונית הינם תפקידיו של יו"ר דירקטוריון בחברה רגילה, דהיינו ניהול עבודת הדירקטוריון. על-פי ההוראות החלות על חברות עירוניות, יו"ר הדירקטוריון של חברה עירונית הינו ראש המועצה המקומית. יו"ר הדירקטוריון של חברה עירונית אינו יכול לכהן כמנכ"ל החברה העירונית, שכן לא ניתן להעסיק את ראש המועצה המקומית בתפקיד מנכ"ל החברה העירונית.

ועדות דירקטוריון בחברה עירונית

ניתן למנות ועדות דירקטוריון בחברה עירונית. ועדות דירקטוריון אמורות לשקף את המבנה הקואליציוני של הסיעות בעירייה, כשם שצריך שיהיה בקשר להרכב הדירקטוריון.

ועדת ביקורת בחברה עירונית, תפקידיה ודרך קבלת החלטותיה

אין חובה למנות ועדת ביקורת בחברה עירונית. לעניין זה מעמדה של חברה עירונית דומה למעמדה של חברה פרטית.

המנכ"ל

אין חובה למנות מנכ"ל בחברה עירונית במידה שמונה מנכ"ל יחולו עליו הכללים החלים על מינוי מנכ"ל בחברה פרטית  ואילו אם החברה העירונית היא חברה ציבורית, הרי שיחולו עליו הכללים החלים על מינוי מנכ"ל בחברה ציבורית, בהתאם לקבוע בחוק החברות. 

תאגידי מים וביוב

חוק תאגידי מים וביוב נחקק בשנת 2001. מטרותיו העיקריות של החוק הן הבטחת רמת שירות, איכות ואמינות נאותים לצרכנים, במחירים סבירים ובלא הפליה, הבטחת ייעוד ההכנסות ממתן שירותי מים וביוב להשקעות בתחום, וניהול עסקי, מקצועי ויעיל של משק המים והביוב העירוני. רוב כללי הממשל התאגידי בכל הקשור לעבודת הדירקטוריון של תאגידי המים והביוב דומים לכללים הקבועים על חברות ממשלתיות.

עד היום הוקמו 52 תאגידי מים וביוב בכ- 130 רשויות מקומיות.

 

סגירת תפריט