צרפת

צרפת

ייחודו של המשטר והמבנה הנהוג בצרפת הוא בכך שהוא גמיש. החל משנת 1996 ניתנה לחברות האפשרות לבחור בין דירקטוריון חד-שכבתי לבין דירקטוריון דו-שכבתי (בדומה למודל הגרמני), המורכב ממועצה מפקחת וממועצה מנהלת.

המועצה המנהלת מונה לפחות שני חברים ולכל היותר חמישה. היא נושאת בסמכות הניהולית המלאה בכל הנוגע לתפקוד השוטף של החברה ועליה לדווח מדי רבעון למועצה המפקחת. המועצה המפקחת מונה לפחות שלושה חברים ולכל היותר עשרים וארבעה. עובדי החברה רשאים למנות עד שליש מהחברים במועצה המפקחת. שאר חברי המועצה נבחרים על ידי בעלי המניות. המועצה לא רק מפקחת על חברי המועצה הניהולית, אלא גם בוחרת אותם, מפטרת אותם, קובעת את שכרם, מאשרת חוזים בין החברה לביניהם ומדווחת על ממצאיה לבעלי המניות.  תודות לכך, לעובדים בחברות אלו יש השפעה רבה על הנעשה בחברה, אולם בפועל רק חלק קטן, פחות מ- 2%  מהחברות הצרפתיות הקטנות והבינוניות, בוחרות להתנהל על ידי דירקטוריון דו-שכבתי, והוא מקובל יותר בקרב חברות גדולות. הסיבה לכך, הנה שהממסד הקיים של חברות מעדיף דירקטוריון חד-שכבתי, אשר משמר בידו כוח בלי שיחלוק אותו עם העובדים.

בצרפת קיימת מסורת של החזקות צולבות בחברות באמצעות חברות המאורגנות במסגרות המכונות: Noyaux Durs. על פי ההערכה, מסגרות אלו מחזיקות יחדיו בין עשרים לשלושים אחוזים מההון של חברות צרפתיות. כיון שהחברות המאורגנות באותה מסגרת קשורות זו לזו, הן מפעילות פיקוח נחות יחסית, זו על זו.

בצרפת מקובלת מאוד התופעה של דירקטורים היושבים במספר דירקטוריונים. כמו כן, ההנהלה חייבת את חובות ההתנהגות שלה לחברה עצמה, היינו לכל הקהלים ולא רק לבעלי המניות.

סגירת תפריט