משנה לשנה כוחנו עולה או האם תיקון 20 צפוי לשנות משהו?

פרסום דוחות כספיים, בתום כל תקופה חשבונאית הינו חלק ממחזור החיים של חברה ציבורית. הרבעון הקודם של השנה, זימן לראשונה אבן דרך נוספת: השלמת אישורה של מדיניות תיגמול לחברה, עבור החברות שנמצאות במדד ת"א 100, כאשר ליתר החברות נתנה ארכה עד סוף השנה.

ניהול סיכונים

תיקון 20 לחוק החברות, שמחייב חברות ציבוריות לקבוע מדיניות תגמול, מרחיב באופן משמעותי את האחריות הכוללת של הדירקטוריון ומצריך את החברות הציבוריות באישור מיוחד של אסיפת בעלי המניות. הולדתו של תיקון זה, לצד תהליכים נוספים, הינו חלק ממהלך כולל שמטרתו להביא לכינון כללי משחק חדשים בחברה ציבורית וליצירת איזונים מתאימים.

אמנם בלתי-אפשרי עדיין לנבא האם תיקון 20 ישיג את מטרתו, אולם לגבי רפורמה אחרת כבר ניתן לגבש מסקנות. הכוונה להנחיית רשות ניירות ערך שהתקבלה ב-2007 ומחייבת את החברות לחשוף את נתוני השכר וההטבות של בעלי תפקידים בכירים בחברות ציבוריות.

נשאלת השאלה, האם הנחייה זו, אכן השיגה את מטרתה?

מבחינת הנושא עולה כי חשיפת שכר הבכירים הצליחה אמנם לעורר דיון ציבורי שנתי בתנאי השכר של מנהלים בחברות הציבוריות, אולם היא פספסה את מטרתה העיקרית – להוות אמצעי לריסון שכר הבכירים וליצור זיקה ישירה בין גובה השכר לבין ביצועי החברה.

לעיתים נדמה כי במסגרת הבדיקה ההשוואתית, פרסום הנתונים רק הגביר את החשק של המנהלים והביא ליישור הרף, רק כלפי מעלה. צריך לזכור כי השכר הוא גם אבן הבוחן למיצוב של אותם מנהלים, ובמובן הזה אף מנהל לא רוצה ולא יכול להרשות לעצמו, להישאר מאחור.

הטבלה לא משקרת

הנה מספר נתונים שמדגימים זאת: ב־1996 פרסם פרופ' שמואל האוזר, אז הכלכלן הראשי של רשות ניירות ערך והיום יו"ר הרשות, מחקר על שכר הבכירים בחברות הציבוריות. המחקר התייחס לשכר המנהלים ב־1994 שעמד אז על 630 אלף שקל בממוצע למנכ"ל. ב־2012 עמדה עלות השכר הממוצעת של מנכ"לים בחברות ציבוריות על 2.7 מיליון שקל – עלייה של 330% לעומת 1994. ממוצע עלות השכר של 100 בעלי השכר הגבוה בחברות הנסחרות בבורסה של תל אביב עמד על 6.7 מיליון שקל – עלייה של 963%. להשוואה, באותה התקופה עלה השכר הממוצע במשק ב־146% בלבד.

יחד עם זאת, כדי לאזן את המשוואה מן הראוי לציין כי בדיקת הרשות שהוצגה לאחרונה, מגלה כי השכר בחברות הנסחרות במדד ת"א 100 ירד בשנתיים האחרונות, משיא של 3.8 מיליון שקל ב-2010, ל-3.23 מיליון שקל בשנה. מנגד, יש לומר שכשמגיעים לרמות שכר גבוהות, כנראה שהפחתה לא משמעותית בגובה השכר כבר כואבת פחות ולעיתים היא פשוט אמצעי להשגת נקודות זכות ואהדה ציבורית.

ומעל הכול, הנתונים שהציגה לאחרונה הרשות שוב הוכיחו כי אין הלימה בין ביצועי החברות למשכורות הגבוהות.

 ירידה לצורך עלייה?

 אם צרת רבים היא נחמה פורתא, אז מהתבוננות על ה"דוד מאמריקה" מתגלה מגמה לא מעודדת במיוחד.

מבדיקות שנערכו נמצא כי בעקבות משבר הסאב-פריים וכללי הרגולציה שחוקקו בעקבותיו ישנה מגמת ירידה בשכר הבכירים בחברות האמריקניות בשנים האחרונות. מנתונים שפרסם עיתון "פורבס" עולה כי בין השנים 2007-2010 שכר הבכירים בחברות הציבוריות בארה"ב ירד בכ-30%.

אולם דו"ח שהזמין לאחרונה ה"הניו יורק טיימס" מחברת המחקר Equilar, מגלה כי שכר 200 הבכירים בחברות הציבוריות בארה"ב שהכנסתן עולה על מיליארד דולר בשנה צמח ב־16% ב־2012. בהתאם לכך, חבילת השכר החציונית של מנכ"ל בחברות הללו עמד על 15.1 מיליון דולר בשנה שעברה, בעוד שב- 2011 חבילת השכר החציונית הייתה בשווי של 13 מיליון דולר.

במקביל פורסם בעיתון כי במחקר אחר נמצא ששכר המנכ"לים ב־100 החברות הגדולות הנסחרות בבורסת ניו יורק עלה ב־2.8% בשנה שעברה, לעומת 2011. או במילים אחרות, מתחילים "לשפר עמדות".

מכך ניתן ללמוד כי הרגולציה אינה חזות הכול. לאחר תקנות רגולטוריות תמיד באה הירידה, אבל מאוד מהר השוק לומד לחיות עמה כך שלמעשה מדובר בירידה לטובת עלייה. מה זה אומר לגבי תיקון 20? ימים יגידו.

לבניית חבילת תיגמול לדירקטורים ולמנהלים בכירים, קרא עוד

סגירת תפריט